הזקן יו ומשפחתו חיו מול שני הרים ענקיים. הר "טאי- יינג" ו"ההר הצהוב". יחדיו רוחבם הגיע ל- 200 ק"מ וגובהם היה רב מאוד. כדי להגיע לעיר ששכנה מאחורי ההרים היה על הזקן יו לעשות כל בוקר עיקופים שונים.
יום אחד החליט הזקן, שהיה כבר בן 80, שנמאס לו, והוא יזיז את ההרים על ידי כך שהעפר ייזרק למקום רחוק – למשל הים.
כולם חוץ מבניו זלזלו ברעיון מאוד, אך למרות זאת יצאה המשלחת המשפחתית להזיז את ההר. כך עבדו ימים ושנים ארוכות בנשיאת העפר לים.
באחד מן הימים פגשו באיש שהתגורר על שפת הנהר שבדרכם, שהיה ידוע כחכם ושחצן. האיש עצר את יו הזקן שהגיע כבר לגיל 90 בערך ואמר לו: "אתה איש טיפש יו, איך אתה חושב שתצליח להזיז את הרי הענק האלה, ופרט לכך, הרי כל יום שעובר אתה מתקרב יותר לקבר".
ענה לו הזקן יו:"למרות שאתה נחשב לאיש חכם-מסתבר שאתה נעדר מעוף. אני אמנם מתקרב אל מותי, אך יש לי 3 בנים, והמוני נכדים שיביאו ילדים משלהם ביום מן הימים וכן הלאה – כך שבסוף חלום הזזת ההרים יהפוך למציאות: שכן עם כל יום שעובר החלום יכול רק לגדול: בעוד שההרים יכולים רק לקטון".
